סימפטומים של PTSD
התסמינים העיקריים של הפרעת-דחק פוסט-טראומטית
חוויה מחדש:
חוויה מחדש היא תגובה נפוצה בקרב אנשים שעברו אירוע טראומטי. החוויה מחדש כוללת מחשבות לא רצויות הקשורות לטראומה, כשהאדם מוצא כי אינו מסוגל להיפטר ממחשבות אלו. לחלק מהאנשים שעברו טראומה יש פלאשבקים (החזרים/הבזקים) של האירוע, או דימויים מאוד חיים שלו, הנותנים תחושה שהאירוע מתרחש ברגע זה. סיוטים מהווים גם הם תגובה שכיחה לאירוע טראומטי.
פחד וחרדה:
אנשים הסובלים מ-PTSD חשים לעיתים שינוי בתחושת הביטחון שלהם בעולם. הם מרגישים מפוחדים וחרדים כשהם נזכרים באירוע הטראומטי. גורמים נוספים הגורמים לחרדה כוללים זמן מסוים במשך היום, מקומות, ריחות, רעשים או כל מצב אחר שעלול להזכיר את האירוע הטראומטי.
הימנעות:
הצורה הרגילה ביותר של הימנעות היא הימנעות ממצבים שמזכירים את הטראומה (למשל, הימנעות מהמקום בו אירעה הטראומה). אך לעיתים גם גורמים שקשורים באופן עקיף יותר לטראומה מעוררים חרדה (למשל, נטייה לא לצאת בערבים, אם הטראומה קרתה בלילה). סוג נוסף של הימנעות הוא ניסיון להרחיק את המחשבות והרגשות הכואבים. הניסיון לא להרגיש עלול להוביל לתחושה של קהות רגשית או להעדר של רגשות. מצב זה מקל לעיתים על חווית הרגשות המפחידים, אך הוא מונע גם את חווית הרגשות הנעימים – ובכך נמנעים מהאדם גם רגשות של סיפוק ואהבה.
עוררות-יתר:
אנשים החווים עוררות מוגברת מרגישים דרוכים כל הזמן; פיסית הם חשים לעיתים קופצנות ורעד. הם מרגישים שהגוף "עובד על טורים גבוהים" (למשל, שהדופק שלהם מהיר מאוד) ושמתח השרירים שלהם גבוה. הם נבהלים בקלות (תגובת רתע – startle) ומגיבים בחוזקה לדברים פעוטים. מצב זה עלול לגרום בהמשך לקשיים בריכוז ולקשיי שינה: קושי להירדם, איכות שינה נמוכה ומספר רב של התעוררויות במהלך הלילה. עוררות מוגברת מתמשכת עלולה להוביל לחוסר סבלנות ורגזנות. במחקרים נמצא כי עוררות מוגברת של מערכת העצבים הסימפתטית יכולה לגרום לנזקים גופניים ממשיים. אנשים הנמצאים בלחץ מתמשך חשופים יותר למחלות כמו לחץ-דם גבוה, מחלות לב ועורקים (התכווצות של שרירי הלב ושל העורקים המובילים אליו, העלולים לגרום גם להתקף-לב), וירידה כללית ביעילות המערכת החיסונית של הגוף וביכולת שלו ללחום במחלות.
כעס:
אנשים שעברו טראומה חשים לעיתים כעס לא רק כלפי האירוע והמעורבים בו, אלא גם כלפי אנשים אחרים. לעיתים אנשים שעברו טראומה כועסים בגלל תחושת המתח הפנימי שהם חשים ולכן הם נוטים לכעוס מהר יותר ("פתיל קצר"). הכעס יכול לנבוע גם מהתחושה ש"העולם אינו הוגן"; הכעס יכול להיות מכוון פנימה: מתחושה של אכזבה על האופן שבו הגיב בזמן הטראומה, מחוסר ההתאוששות שלו אחריה, מהכאב שהוא ממשיך לכאוב, ולפעמים גם מהכאב שהוא גורם לסביבתו. הכעס יכול להוביל להתרחקות מאנשים, כולל מהקרובים ביותר.
דיכאון:
דיכאון כולל מצב רוח ירוד, תחושה של חוסר תקווה וייאוש. אדם מדוכא בוכה לעיתים קרובות יותר, מאבד עניין באנשים אחרים ובפעילויות שנהג ליהנות מהם. יש שחשים שתוכניותיהם לגבי העתיד איבדו ממשמעותן, או שאין סיבה טובה להמשיך לחיות. רגשות אלה עלולות להוליך למחשבות אובדניות, ואף לניסיונות התאבדות.
אשמה ובושה:
יש המאשימים עצמם על דברים שעשו או לא עשו על מנת לשרוד במהלך האירוע: "הייתי צריך לנהוג לאט יותר", "הייתי צריך לדעת שזה יקרה", "הייתי צריך להלחם חזק יותר". יש החשים בושה כיון שבמהלך האירוע הטראומטי נאלצו לעשות דברים, שבמצב נורמלי לא היו עושים. לעיתים גם הסביבה הקרובה סבורה כי לא עשו מספיק או היו צריכים לנהוג אחרת.
פגיעה בדימוי העצמי:
לעיתים האדם רואה את עצמו באופן שלילי אחרי אירוע טראומטי, והדימוי העצמי שלו הופך שלילי יותר. לדוגמא, יש אנשים שמרגישים ש"אם לא הייתי כל כך חלש/פחדן/טיפש – זה לא היה קורה לי". לעיתים קרובות הסובלים מ-PTSD רואים גם את העולם ואת האנשים האחרים באופן שלילי יותר, והאמון שלהם באחרים נפגע.
(על פי עדנה פואה: Treating the Trauma of Rape / Foa)
