מים מחוצפים

"מים מחוצפים" הם שם נחמד למשקה די בנאלי, אבל לדעתי אטרקטיבי, שמייחסים לו כל מיני סגולות פלאים.  באנגלית זה נקרא Sassy Water – ואיפשהוא ברשת ראיתי שהמשקה "פותח" ע"י רופאה ששם משפחתה הוא Sass.  אני כותבת "פותח" במרכאות, ואפילו כפולות ומכופלות, כי מייד תקראו את המתכון ותיווכחו בעצמכם שיש בו את כל הדברים הטובים שהרפואה הסינית כבר יודעת מזמן. למעשה, לא רק הרפואה הסינית, אלא כמעט כל סוג רפואה מסורתית או טבעית, באשר היא.

ניגש למתכון:

- שמים בקנקן עם מכסה את כל הרכיבים הבאים:

• 8 כוסות מים
• מלפפון אחד, מקולף ופרוס לפרוסות דקות
• לימון אחד, רחוץ היטב, ופרוס לפרוסות דקות (עם קליפתו)
• כפית של ג'ינג'ר טרי, מגורר
• רבע כפית, ממש קמצוץ – של סודה לשתיה.
• כמה עלי נענע – טריה או יבשה. או לואיזה. העלים הם לא חובה.

- לגבי הגינג'ר: לא להשתמש באבקה ממדף התבלינים… במקרר אצל הירקן יש שורש ג'ינג'ר. פשוט מגררים אותו על פומפיה קטנה, ואם זה מסובך – פורסים פרוסה לא עבה וחותכים אותה לחתיכות קטנות.
- שמים הכל במקרר למשך הלילה. בבוקר אפשר לסנן לבקבוק, אם רוצים – או למזוג ישר מהקנקן.
- שותים את כל הקנקן במשך היום. בערב – מכינים אחד חדש!

אני את המתכון מצאתי באתר הזה, אבל יש אותו בכל מיני מקומות ברשת. וכמו שנוכחתם לראות, זה לא בדיוק משהו שאפשר לשמר בזכויות-יוצרים.

אילו דברים מייחסים למים המחוצפים?

• השטחת הבטן – שזה יקרה רק אם שותים במקביל לתזונה בריאה והפחתה כללית במשקל…
• מניעת "התנפחות" של הבטן כתוצאה מאצירת-נוזלים;
• מניעת הצטברות של שומנים;
• ועוד ועוד.

אבל מה יש לנו כאן בעצם?

• לימון: הלימון עוזר להניע כל מה שתקוע. הוא מזכיר לאלמנט העץ את התנועתיות שלו, שבאה דרך הגידים.  הלימון עוזר להפיק נוזלים שטובים לגוף, מקל על קלקולי קיבה, טוב במצבים של שיעול עם ליחה, מיטיב עם נשים הרות.
• ג'ינג'ר טרי: מזרז הזעה, מכייח, מסייע לתנועות מעיים טובות, מסייע בעיכול, סותר השפעות של רעלנים בגוף, מוציא אדים שמצטברים. מיטיב עם הריאות, הכבד והטחול.
• נענע (מנטה): מקלה על כאבי ראש הנובעים מלחץ, מפחיתה גודש של נוזלים והפרשות.
• קמצוץ סודה לשתיה - את זה אני הוספתי, כדי לתת למים עוד אלמנט נחמד של "חוצפה". זה קצת מעדן את הטעם (שנהיה מעט מריר) והופך את זה עוד יותר כייפי לשתיה.
• ואם זה מריר מדי לטעמכם – אפשר להוסיף לקנקן כפית סוכר או מעט סירופ אגבה. בתוך כזו כמות של מים, התוספת הקלורית היא שולית. ואני לא אגלה את הסוד שלכם לאף אחד.

המים המחוצפים טובים כדי להניע, לגייד, למתוח ולהזין. כמו מים, אבל יותר טוב.

שתו "מים מחוצפים"! יש בהם רק דברים טובים!

Hello world!

Welcome to WordPress.com. This is your first post. Edit or delete it and start blogging!

כמה מילים עלי

 

איך הגעתי להיות מטפלת שיאצו?

לקחתי שנה חופש מהלימודים באוניברסיטה ורציתי להתפתח בכיוון שיהיה שונה לגמרי מהרוח האקדמית.  הרגשתי שאני רוצה לחשוף את עצמי לעבודה שתעקוף את הדיבור ואת המחשבה, וללמוד מיומנות כלשהי, שתאפשר לי לעבוד עם הגוף.  ידעתי שאני רוצה להיות מטפלת, ורציתי לבחון את הכיוון של טיפול באמצעות מגע ותנועה.  אחרי סדרה של טיפולי שיאצו שקיבלתי ממטפלת מקסימה והיו נפלאים בשבילי, הגעתי לבית הספר “מגע” להכשרת מטפלי זן-שיאצו בירושלים, שם החלטתי ללמוד.

מה תרמו לי הלימודים?

במהלך הלימודים התבהרה לי יותר התחושה שהנוכחות של הגוף בטיפול חשובה עבורי מאוד, ושהזן-שיאצו הוא הדרך המתאימה לי כמטפלת.  עם ההעמקה והלמידה נוכחתי שזן-שיאצו הוא קודם כל תהליך, אשר במהלכו מתפתחת המודעות לגוף וממנה מתחיל לקרות שינוי.

אז מה למדתי באוניברסיטה?

יש לי תואר ראשון (BA) בספרות עברית ובפסיכולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

הלימודים האלה שילבו שתי אהבות גדולות שלי – טיפול ומילים.  החומרים אליהם נחשפתי בשתי הדיסיפלינות הללו בסופו של דבר כיוונו אותי אל עבודה רגשית שאינה מילולית דווקא.

האם אני מטפלת בעוד דברים?

לא.  למדתי זן-שיאצו במשך ארבע שנים, מתוך אמונה שעלי להעמיק בשיטת הטיפול הזו כדי שאוכל לשכלל אותה אצלי, להפוך אותה לחלק ממני ולהביא לתוצאות הטובות ביותר אצל מטופלי.  אני ממשיכה ללמוד, להתפתח ולהעמיק בזן-שיאצו גם כיום, כשאני משמשת כאסיסטנטית בביה”ס בו למדתי.  ככל שאני לומדת יותר, אני מגלה את המעמקים אליהם אפשר עוד להגיע.  אני משתדלת להרחיב את ידיעותיי עוד ועוד בהעשרה מתחומי הרפואה היפנית, זן-בודהיזם וכן התמחויות ספציפיות בתוך הזן-שיאצו (בעיקר בעיות גב ובעיות גניקולוגיות שונות).

שינוי הרגלים: משקל, עישון

שינויים בהרגלי החיים

(השם ופרטים מזהים אחרים שונו על מנת לשמור על פרטיות המטופל)

סיפורו של אייל

אייל, בן 30, פנה אלי עם תלונה על כאבים בגב התחתון ותחושה של "החזקה" באזור הגב העליון, בשכמות ובכתפיים.  בנוסף תיאר חולשה וכאבים בירכיים, בשתי הרגליים, בייחוד כשקם בבוקר.  לצווארו יש נטייה להיתפס, בעיקר במצבים של לחץ ועומס.

אורח החיים של אייל מאוד אינטנסיבי: הוא נשוי טרי ואוהב לבלות עד השעות הקטנות של הלילה.  הוא לומד לתואר שני ובמקביל עובד במשרה מלאה בעיר רחוקה מעיר-מגוריו.  כתחביב, מעין עבודה מהצד, הוא עובד בתחום הבידור והאירועים.
בעבר עישן אייל קופסא וחצי של סיגריות ביום.  בתקופת שקדמה לתחילת הטיפול חזר לעשן לאחר הפסקה של שמונה חודשים, בהם לא עישן כלל.  בתחילת הטיפול עישן כקופסא ליום.  סיפר שהוא אמביוולנטי לגבי הפסקת העישון: "אני יודע שזה רע לי, אבל אני אוהב את זה."  בנוסף נהג אז אייל לעשן גראס 3-4 פעמים בשבוע, בעיקר בסוף השבוע ובערבים.  הוא אינו עוסק בשום סוג של פעילות גופנית:בעבר התאמן בחדר כושר וגם עשה יוגה, אך זה לא היה מהנה מספיק כדי שיתאמץ למצוא לכך זמן באורח חייו העמוס.
לאייל מבנה-גוף נמוך ומוצק, עם עודף משקל קל שמתרכז בעיקר בבטן.  כתפיו סגורות ועור פניו נוטה להיות סמוק.  אייל מדבר בקול רם ובמהירות, ומשרה תחושה של דחיפות, עומס ולחץ.
אייל הגיע לטיפולי שיאצו מדי שבוע על פני תקופה של כתשעה חודשים.  התלונה העיקרית שלו הייתה כאבים ברגליים ותחושה של חולשה, בעיקר כשקם מהשינה בבוקר.  תחושה זו פחתה עד שנעלמה לחלוטין לאחר מספר טיפולים.  בסוף כל טיפול דיווח אייל על הקלה מסוימת גם בכאבי הגב והצוואר, ועל תחושה של שחרור, אך בתחילת תקופת הטיפול השפעה זו נמשכה רק כיממה לאחר הטיפול, ולא יותר.  עם הזמן השפיע "האפקט המצטבר" של התהליך, גברה היכולת של אייל להרפות וכאבי הגב והצוואר נעלמו.
שינוי משמעותי שחל באייל בתקופת הטיפול היה התפתחות היכולת שלו להיות בטיפול, להניח ולהרפות.  במובן הפיסי הדבר התבטא באפשרות להרפות את ידיו ורגליו ולהניח לי להניע אותם מבלי לנסות "לעזור" ולהניע בעצמו.  אייל הגיע להרפיה במהירות רבה יותר, נשימתו במהלך הטיפול הפכה עמוקה יותר, הוא היה נינוח יותר בשכבו על המזרון ולעיתים אף נרדם בזמן הטיפול.
ביטוי נוסף להתפתחות יכולתו של אייל לחוות את הטיפול במלואו היה בכך שהוא החל לפנות לעצמו את הזמן לטיפול, לא רק במובן הטכני (שעה בשבוע) אלא גם ממקום עמוק יותר: הוא חדל לקבוע לעצמו דברים לזמן שמייד אחרי הטיפול.  כך אמר במפורש: "הבנתי שזה לא לעניין שאני צריך עוד לעשות משהו אחרי הטיפול."  פעמים מספר התייחס לשעה הזו כאל "הזמן הכי טוב שלי בשבוע".  הוא גם התרגל יותר לשכיבה על המזרון והפסיק "לזנק" ממנו ברגע שסיימתי את הטיפול.  הוא אפשר לעצמו להמשיך לשכב ולהתרגע, ויותר ויותר הביע רצון להמשיך ולשכב עוד שעה…
בתקופת הטיפול נקט אייל יוזמות נוספות לשינויים בחייו.  כעבור כחודש מתחילת הסדרה החל בדיאטה, ועד סוף תקופת הטיפול הוריד כ-10 ק"ג ממשקלו.  הוא היה מאוד גאה על כך, ובצדק!  הוא אמר שהיה לו קל יותר להתמיד בדיאטה ולרכוש הרגלי תזונה חדשים.  בנוסף, הפחית אייל את כמות הסיגריות שנהג לעשן מקופסא וחצי ליום לפחות מקופסא.  הוא השתדל לעשן פחות גראס והיו תקופות בהן חדל לגמרי מעישון סמים.  הוא עבר למקום עבודה חדש מתוך החלטה להתמקד בנושא אחד בחייו.  במקביל לעובדה שסיים ללמוד הוריד מעצמו עומס בכך שהפחית מעיסוקיו הרבים, וחדל לעבוד עם להקות.  הוא סיפר לי שהבין שאיכות החיים שלו נפגעת מן העומס הרב שלו וכך גם הזוגיות שלו עם אשתו.  אייל אדם אינטנסיבי, שאינו רגיל לשעות-פנאי, ודבר זה לא השתנה בתקופת היכרותי עמו.  אך מודעותו לאורח-חייו גדלה, והוא ניסה יותר ויותר למצוא זמן לעצמו וזמן בו לא יהיה מחויב לעשייה כלשהיא.
במהלך הטיפול התפתחה יכולתו של אייל להיות מודע יותר לצרכיו האישיים – הגופניים והנפשיים.  התפתחה אצלו יכולת טובה לחוש את גופו ו"לקרוא" את הסימנים שהוא נותן לו.  שנתיים לאחר סדרת הטיפולים הארוכה, התסמינים מהם סבל אייל לא חזרו; הוא הפחית עוד בכמות הסיגריות שהוא מעשן, מתאמן באופן קבוע ושומר על המשקל אליו הגיע.

שיעור שיאצו בסמינר יהודים-ערבים בקפריסין

בשנת 2004 נסעתי לקפריסין יחד עם קבוצה של יהודים מישראל לסמינר שמפגיש ארבע קבוצות – יהודים מישראל, ערבים מישראל, ערבים מן השטחים וירדנים.  המלון בקפריסין נבחר כ"שטח נייטראלי" לשבועיים אינטנסיביים של מפגשים ושיחות, שמטרתם להכיר ולקרב.
במהלך הסמינר ישבנו הרבה ודיברנו הרבה; הלחץ והמתח היו גדולים, ובצד הרבה צחוק ומשחקים היו גם הרבה ויכוחים מרים.  לאחר כמה ימים הצעתי למארגני הסמינר להוסיף לתכנית של אחד הימים שיעור שיאצו: שעה או שעתיים של עבודה משותפת במגע ותנועה, למי שרוצה.  נעניתי בשמחה, ובערב המיועד הפך אולם הדיונים שלנו לאולם-טיפולים מאולתר, כשכל המשתתפים הביאו שמיכות עבות מהחדרים והתחלקו לזוגות.
היה משמח לראות שמרבית הזוגות היו "מעורבים" – אנשים בחרו באופן טבעי לעבוד דווקא עם מישהו לא מהקבוצה שלהם.  התחלתי בחימום ובמשחקי-מגע, ואז בחרו בזוגות מי יהיה ה"מטפל" ומי ה"מטופל" והתחלתי ללמד מהלך קצר של שיאצו שמתמקד בעבודה במגע רחב על הגב.  למהלך זה הוספתי עבודה על הצוואר, אשר נוטה לצבור הרבה מתח, ועיסוי מרגיע לפנים.  כל אחד מהמשתתפים נתן, בהנחייתי, טיפול של כ-40 דקות, וקיבל מבן/בת-הזוג טיפול דומה.
בסוף הערב קמו כולם מן ה"מזרונים" המאולתרים מחוייכים ושותקים.  עבורי, ה"שיעור" הזה היה אי של שקט בתוך ההמולה המתוחה של הסמינר,  מקום בו לכל אחד יש מה לומר ועל מה להתווכח.  העבודה השקטה במגע, מתך חיבה אמיתית וכנה ורצון להיטיב עם מי שעובדים עמו שינתה לחלוטין את האווירה באותו הערב.  משהו מהמתח התפוגג; טונים צורמים ירדו, ובין מי שבחרו לעבוד יחד נוצר חיבור חדש, לא-מילולי, וקשר של חיבוק.
קשר המגע המשיך גם בימי הסמינר הבאים, כשנתתי טיפולים קצרים למי שביקשו וחזרתי והדגמתי דברים שלימדתי באותו הערב.  התרגשתי לראות עד כמה המגע יכול להגיע למקומות בהם הדיבור נעצר; איך תקשורת יכולה להתרכך כאשר אנשים מאפשרים למי שמולם לגעת בהם, ועד כמה החיבור החדש הזה הביא לכולנו הרבה שמחה.
למרות חילוקי הדעות הרבים שעלו, היו בסמינר גם גשרים מסוימים של הסכמה.  אני גיליתי שם את העוצמה האמיתי שיש לקשר שאינו מילולי, ושכל מטרתו טהורה ובאה להיטיב.

חלק ה' – פוסט טראומה וחמשת המעברים: מים, עץ

פוסט טראומה וחמשת האלמנטים: מים, עץ

מים:

אלמנט המים נחשב לאלמנט הראשון, זה שמתחיל דברים.  המים מושכים כלפי מטה, לכיוון של עומק.  אנשים שאלמנט המים טיפוסי להם הם בעלי דמיון מפותח, והם מסוגלים להתמדה ונחישות, עד כדי עקשנות.  המים הם מצד אחד חסרי גבולות (מקבלים את צורת הכלי בו הם נמצאים; מבוקרים על ידי האדמה, כמו שתוואי הנהר מנתב את זרימתו), ומצד שני יש להם כוח של עוצמה והתפרצות, של הנעה.  המים הם פוטנציאל השפע: אם אין די מים, לא יהיה לבלוב באביב.
האיברים הקשורים לאלמנט המים הם הכליות (יין) ושלפוחית השתן (יאנג).  הכליות מאכסנות את תמצית החיים (jing), וביניהן נמצאת אש הכליות (ming men).  תמצית החיים, jing, אחראית על כל הקשור לגדילה ולהתפתחות – פיסית, מינית ומנטאלית.  היא הולכת ומתכלה במהלך החיים.  אש הכליות מהווה את הניצוץ המדליק את התנועה לכל התהליכים הקורים בגוף.  היא מקור היאנג בגוף, היא מחממת את המים על מנת לאפשר חיים.  הכליות אחראיות על מציאת האיזון בין המים לאש.
הרגש הקשור באלמנט המים הוא הפחד.  כפי שציינו, פחד נכון הוא רגש אדפטיבי, החשוב להישרדות.  כאשר הפחד הוא נכון. המידע שיש בידינו נכון, וההחלטות המתקבלות בעקבות התעוררות הפחד הן החלטות נכונות.  חרדה היא צורה פתולוגית של פחד: כיון שאין איום מיידי או סכנה ברורה, נגרמת חרדה.  החרדה מפרה את האיזון מים-אש של הכליות: היא מתפרצת למעלה ומציפה את הלב, משכן ה-shen, מה שגורם לפלפיטציות (דפיקות לב).
טראומה מחלישה את הכליות, ויכולה לגרום לחולשה ב-ming men, עד כי אש הלב לא תוצת.  חולשה כזו גורמת לאדם לחוש חוסר התלהבות וחוסר שמחה, עייפות וחולשה.  הוא יתקשה ליצור קשר עם אנשים, ועיניו יהיו כבויות.  אנשים הסובלים מ-PTSD מתארים לעיתים קרובות כי אבדו עניין בפעילויות שקודם לכן היו מהנות עבורם, הם ממעיטים את המגע עם אנשים ונוטים להסתגר.  כתוצאה מחולשת ה-ming men האדם סובל מחוסר יאנג, אשר גורם לנוקשות ופגיעה בתנועתיות (ב-PTSD: מתח שרירים גבוה, גוף נוקשה ומכווץ) ולפגיעה ביכולת ההתגוננות ממחלות.

עץ:

התנועה של העץ היא התרחבות והתפרצות, בנייה של התעוררות תהליך החיים.  העץ קשור באביב – עונת הלבלוב והפריחה.  שינוי שהוא צפוי ומסתורי בו זמנית – אנו יודעים כי הוא קרב להגיע, אך לא יודעים בדיוק מתי.  העץ קשור בהשתנות, בתנועה גמישה, אלסטית וחופשית.  העץ מבטא את תחילתם של דברים, את האפשרות של היצירה והתנועה.  מצד אחד יש בו את היכולת להשריש ולחלחל לעומק, ומצד שני הוא נע לכל הכיוונים וצומח.  קשור בדחף הבסיסי להתקיים, להיות בעולם.
האיברים הקשורים לאלמנט העץ הם הכבד (יין) וכיס המרה (יאנג).  הכבד ממריץ תנועה ומעורר את השכל על ידי כך שהוא מתיר למתח וללחץ להיבנות.  הכבד מווסת את העוצמה והכוח של כל תנועה ותהליך.  הוא דואג לזרימה החופשית של הצ'י ולאלסטיות של האיברים.  הכבד זקוק מאוד להזנה של אלמנט המים (יין הכליות).  כשאין לו די נוזלים, הוא נוטה להתחמם ולהתייבש (כפי שתואר בדגם החמישי של מודל TCM לחרדה).
עודף באלמנט העץ מתבטא מבחינה פיסית בנוקשות כללית ובפרט גפיים נוקשות, כבדות בראש, עצירות, כאבי ראש ומיגרנות, צריכת יתר של סוכר ואלכוהול ועוד.  הכבד אחראי על מעבר הרמוני בין רגש לרגש: סטגנציה של צ'י בכבד גורמת לדיכאון, שינויים תכופים במצבי רוח, עצבנות, כעס, תזזיתיות, רגזנות.  העודף יכול להתבטא מבחינה רגשית בעייפות, חוסר סבלנות, התעקשות על פרטים קטנים, נטילת אחריות רבה מדי, סחרחורות, עבודה אימפולסיבית עד כדי מותשות.  אנשים הסובלים מ-PTSD נוטים לתאר עצמם כבעלי "פתיל קצר" וכנוחים לרגוז.  יש הבוחרים לשקוע בעבדה אינטנסיבית כדרך להימנעות מהתמודדות עם רגשותיהם ועם ההשפעות של הטראומה.

פתולוגיה אפשרית אחרת באלמנט העץ היא צ'י מורד, שכיוונו פנימה – במקום לזרום לכל הכיוונים:  העץ הוא זה שמאפשר לאדם לבטא את רגשותיו – בייחוד תסכול, צחוק וכעס.  אנשים הסובלים מ-PTSD אשר אינם מעבדים את רגשותיהם ומבטאים אותם חשים כי אין מי שיכול להבינם והם חשים כעס על העולם המתנכר להם.  כאשר הצ'י זורם פנימה אין ביטוי של רגשות, מה שגורם לכאבים, דיכאון, תסכול והתמרמרות.  כעס שאינו בא לידי ביטוי נצפה גם ככאב בצידי הראש.

להמשך: חלק ו' – פוסט טראומה וחמשת המעברים: אש

חלק ו' – פוסט טראומה וחמשת המעברים: אש

פוסט טראומה וחמשת האלמנטים: אש

האש היא הרוח של ההשתנות; האש עוסקת באלכימיה.  תנועת האש היא כלפי מעלה (הפוכה מזו של המים).  האש הפיסיולוגית נמצאת בכליות, והכליות – הקשורות לאלמנט המים – מעגנות אותה ומרסנות אותה.  האש מאפשרת שינוי וטרנספורמציה בכך שהיא מחממת, מלכדת, משנה ומתירה.  האש מגלמת את יכולת ההשתנות המתמדת, אך גם את ההרס: אש שיוצאת מכלל שליטה מכלה את כל מה שבדרכה.  במיטבה, האש מבטאת תשוקה לרוחניות.  מבחינה רגשית – אש שאינה מרוסנת גורמת לתופעות של הרס עצמי (למשל, התמכרות לסמים).האנרגיות של האש אחראיות על התפתחות כל יכולות הביטוי של האדם: מצפון, הסמלה, אינטליגנציה, תקשורת בינאישית, יכולות ורבליות, מתמטיות, מוזיקליות, ויזואליות ויכולות ביטוי לא מילוליות.  באנרגיות האש יש תפקיד דומיננטי למודעות, יצירתיות ואהבה.  אנרגית האש לכן עומדת במרכזן של כל מערכות היחסים הבינאישיות.  האש קשורה ביכולת לשאת חידוש של העצמי כחלק מהרצף ההתפתחותי, ליכולת להיות במצב של שינוי ולהיות מסוגל לשאת שינוי.
אלמנט האש אחראי על היכולת של כל אחד מהאלמנטים האחרים לבוא לידי ביטוי.  לאלמנט האש קשורים שני זוגות איברים: הלב (יין) והמעי הדק (יאנג), מגן הלב (יין) והמחמם המשולש (יאנג).  לאיברים הקשורים באלמנט האש יש תפקידים שונים אך משלימים: הלב קושר את האנרגיה הכללית; המחמם המשולש ומגן-הלב דואגים שהאנרגיה תחולק באופן שווה; המעי הדק מטהר את האנרגיה.  אנרגית היין של הלב קשורה ל- insight (חזון, התבוננות פנימית); יין הלב מעורר את ה-mind למודעוּת.  יאנג הלב מעניק צורה לרעיון היצירתי; אנרגית היאנג של הלב קשורה לביטוי וליכולת להתבטא.
תפקודו של הלב נפגע כתוצאה מזעזועים כמו צער או שמחה היוצאים מהרגיל, הפתעה מהממת או טראומה רגשית.  פגיעה בתפקוד הלב משבשת את זרימת הדם ואת רציפות ההכרה.  פחד פתאומי מערער את הלב, וכאשר דם הלב אינו מספיק, לנפש (mind) השוכנת תמיד בלב אין היכן לשכון – והרוח "משוטטת".  יש להרגיע את הלב כדי להרגיע את הנפש (mind).  פחד פתאומי חודר ללב ומערער את התקשורת עם ה-shen.  ההלם משפיע על הלב, ובייחוד על קצב הלב.  הפרעה לקצב הלב מפריעה לזרימה ההרמונית בגוף ולקשר ההרמוני בין כל האלמנטים והאנרגיות.
נראה כי בתסמונת של עודף יין בלב (Heart Yin Excess) מופיעים מרבית התסמינים האופייניים גם לתסמונת הדחק הפוסט-טראומטי. אדם הסובל מעודף ביין הלב חווה מודעות מוגברת – הן למציאות הכאוטית של הלא-מודע שלו עצמו, והן לגירויים הסנסוריים והרגשיים המגיעים אליו מן העולם החיצון.  אנשים עם עודף ביין הלב – כמו גם אנשים הסובלים מ-PTSD – מרגישים מוצפים בגירויים מאיימים וחוששים להשתגע; הם חוששים ממה שאחרים יגידו עליהם והדבר יכול להוביל להתרחקות מאחרים, עד כדי ניתוק מהסביבה והקרובים ואפילו לפוביה חברתית.
המודעות המוגברת קוראת לאנרגיות הבאות לסייע לה לארגן את העודף: האדמה נקראת להציב גבולות; המעי הדק נקרא לסייע בארגון; מגן-הלב נקרא להגנה; הקיבה – לשליטה בזרימת הגירויים האינסופית ולעיכול; והעץ – לארגון הזרימה המתמדת של חומרים משני המקורות (פנימי וחיצוני).  כל האנרגיה הנדרשת על מנת להשיג יציבות גורמת לעייפות ולתחושה מותשת.  האדם חווה קושי בהתמודדות עם שינוי, עם הצורך לעבור מדבר לדבר; הוא מנסה להפחית באופן משמעותי את הגירויים שסביבו; הוא זקוק למנוחה ולכן נוטה להתכנס, לא לצאת ולא לתקשר, וחש תשישות גופנית ונפשית רבה, יחד רצון לנוח ולישון.
כפי שצוין לעיל, אחד התסמינים הנפוצים של PTSD הוא הימנעות – בעיקר ממצבים המזכירים את הטראומה.  אך יש החווים סוג נוסף של הימנעות, והיא הניסיון להפחית מן הבלבול, להרחיק והדחיק את הרגשות הכואבים.  ניסיון זה יכול להתבטא בשתי דרכים:  הראשונה, עיסוק מרובה ב"עולם האמיתי" – חיפוש אחר תעסוקה מתמדת כדי להימנע ממגע עם העולם הפנימי.  אנשים אלה שוקעים בעבודה ובפעילויות מסיחות-דעת אחרות על מנת להתרחק מההתמודדות עם רגשותיהם וכאבם.  הדרך השנייה הפוכה, ומתבטאת בעיסוק אובססיבי בעולם הפנימי – במחשבות, בדימויים ובתחושות העולות מבפנים: האדם הופך עסוק בעצמו ומופנם.  יש הפונים ליצירה אומנותית כדרך לביטוי ולארגון פנימי: ציור, מוזיקה, כתיבה וכו'.  אחרים עוסקים באינטרוספקציה אינסופית כדרך להתמודד ולעבד את החרדה שמעוררת המהומה הפנימית.
עוררות יתר אף היא ממאפייני ה-PTSD הבאים לידי ביטוי גם בעודף ביין הלב: הזרימה המתמדת של רעיונות, תחושות ודימויים פנימיים שאין מהם הפוגה גורמת לעצבנות, לרגישות-יתר לגירויים ולחוסר מנוחה.  קיים בלבול וחוסר-ארגון, קושי בשמירה על רצף מחשבתי, קשיים בריכוז וקשיים במתן תשומת-לב.  חוסר היכולת לחסום גירויים חיצוניים בעת השינה גורם לכך שגם השינה נפגעת, והיא מופרעת בקלות מחלומות כאוטיים הנראים אמיתיים.  האדם אינו וחש רענן כשהוא קם משנתו הדבר מוסיף על העייפות הנובעת מצריכת האנרגיה הנדרשת כדי להשיג יציבות.  התפוקה של האדם יורדת והתפקוד הכללי שלו נפגע כיון שאנרגיה רבה מופנית להשבת האיזון.  בשל הצורך ליצור מצב של שליטה, הגוף הופך נוקשה ומתח השרירים גבוה.  לעומת פעמים בהם נצפה עודף של אנרגיה (כמו כאשר האדם משקיע עצמו בעבודה כדי להימנע מהמחשבות והזיכרונות הכואבים), נצפה גם דפוס של התמוטטות – "נדנדה" לא-מאוזנת.
קיימים מצבים קיצוניים, בהם עודף היין בלב גורם לכך שהמודע מוצף בתכנים מהלא-מודע.  הדבר גורם לחשיבה מבולבלת ולא-לוגית, ואף לדלוזיות, הנובעות מבלבול בין גירויים שמקורם פנימי לגירויים שמקורם חיצוני.  דבר זה יכול להוות הסבר לתופעה של חוויה מחדש, האופיינית כל כך ל-PTSD: חוסר היכולת לארגן את המחשבות בשל הפגיעה בלב גורם לבלבול בין העולם הפנימי לחיצוני, העוררות המוגברת שהאדם חווה גורמת ליותר זיכרונות לעלות, והזיכרונות שעולים נחווים כממשיים.  גם תופעת החודרנות – חוסר היכולת להיפטר מחשבות טורדניות – ממנה סובלים רבים אחרי טראומה יכולה להיות קשורה לעודף יין ולפגיעה ביכולת לארגן את המחשבות.
הדיכאון המאפיין את העודף ביין הלב אינו מופיע מייד: האדם עסוק בניסיון להשיג יציבות, וכך, למרות הנטייה לסגת פנימה, אין הוא עוסק באופן מיידי בקשיים שמעורר מצבו.  כשמופיע דיכאון, הוא קשור באפקט מעגלי: התשישות הגוברת של האדם, בשילוב עם כישלונות חברתיים ותעסוקתיים, מובילים לאיבוד תקווה ולתחושת תבוסה.  הפגיעה בדימוי העצמי גורמת לדיכאון.  ב-PTSD דיכאון הוא נפוץ ואופייני, אולם הוא אינו מופיע אצל כל הסובלים מהתסמונת.  במחקרים אשר עקבו אחר נפגעי טראומה לאורך זמן נמצא, כי ככל שה-PTSD נמשך זמן רב יותר, גוברים סיכויי האדם לפתח דיכאון.
חלק מהסובלים מ-PTSD מפתחים דיכאון בסמוך לטראומה.  דיכאון כזה אופייני למצב של איבוד אנרגיה רבה, כמו לאחר מחלה ארוכה, איבוד דם או ניתוח מורכב.  התפתחות דיכאון זה תלויה במצב האנרגיה של כל אחד מהאיברים, ובייחוד של הלב, הכבד והכליות.  הלב שולט בזרימת הם, הכליות מכילות את התמצית, הדרושה לייצור דם, והכבד מאכסן את הדם ועל ידי כך משמר אנרגיה עבור כל המערכת.  איבוד דם משפיע על הלב, הקשור ביכולת להרגיש שמחה.  פגיעה באנרגיות של הלב משפיעה על התפקוד המנטלי ועל היכולת לחוש שמחה, ויכולה להוביל לדיכאון מתמשך.
להמשך: סיכום